ויפקדו. היו ממנים את השוערים והמשוררים איש איש על עבודתו: והלוים. הם הממונים על אוצרות בית ה׳ וכדומה:
ואצוה וגו׳. על ירושלים ר״ל להיות ממונים על שמירת העיר: כי הוא. כי חנניה היה נראה כאיש אמת וירא את ה׳ מימים רבים:
עד חום השמש. עד יתחמם השמש בתכלית החמימות והוא בחצי היום: ועד הם עומדים. ובעוד שהממונים עומדים יסגרו את הדלתות ואח״כ ילכו הממונים לביתם ואחוזו. החזיקו בדבר המנוי הזאת והיו זהירים בה: והעמיד. העמידו שומרים מיושבי ירושלים: איש במשמרו. כל איש ישמור בשערי העיר בעת בוא זמן משמרו הקבוע לו ומלבד זאת ישמור כל אחד נגד ביתו:
והעיר. ר״ל וזהו לפי שהעיר רחבת מקום ולתוספת ביאור אמר וגדולה ועי״ז רחוקים אנשים זה מזה כי המה מתי מספר: ואין בתים בנוים. ר״ל אינם בנוים בחוזק רב להסתר בהן מפני האויב ובעבור כל זה צריך שמירה מעולה:
אל לבי. העיר את לבי אל הדבר: להתייחש. לחקור יחוסן: העולים בראשונה. של העולים בראשונה עם זרובבל: ואמצא כתוב בו. תוכן הדברים האמורים למטה בענין:
אלה וגו׳. וזהו תוכן הכתוב בה אלה בני המדינה וכו׳ ר״ל אלה בני מדינת א״י העולים עתה ממה שהיו בשבי הגולה וכו׳: וישובו. עתה שבו כ״א לעירו אשר הגלה ממנה:
הבאים. אשר באו עתה למקומם עם זרובבל וכו׳: ישוע. הוא יהושע כ״ג: מספר אנשי. זהו המספר של החשובים וכן כל איש ואנשי׳ שבמקר׳:
בני פרעוש. יש מהם מזכיר ע״ש אב המשפח׳ ויש מהם מזכיר ע״ש עיר׳:
פחת מואב. המושל במואב: לבני ישוע ויואב. ר״ל מן בני ישוע ומן בני יואב שהיו מבני פחת מואב מספרם היו אלפים וכו׳:
בני אטר לחזקיה. נתן סימן על אטר לומר שהיה מזרע יחזקיה או ר״ל עם הבנים של יחזקיה:
נבו אחר. כן שם העיר ובעזרא נאמר רק נבו וכמו שיש חלוק גם בשאר השמות על כי היו נקראות בזה ובזה:
עילם אחר. לפי שחשב למעלה בני עילם והיו כחשבון הזה לזה אמר שזהו עילם אחר והיו שווות במספר אנשיהן:
הכהנים. ר״ל וזהו מספר הכהנים: בני ידעיה לבית ישוע. נתן סימן על ידעיה לומר שהיה מיוחס לבית ישוע ומזרעו היה:
בני חרם. לא זהו הנזכר למעלה או יתכן אשר למעלה חשב הישראלים מחרם וכאן חשב הכהנים מחרם:
בני ישוע לקדמיאל. ר״ל בני ישוע עם בני קדמיאל כי הלמ״ד הוא במקום את ואת הוא כמו עם: לבני להודוה. נתן סימן על ישוע וקדמיאל לומר שהיו מבני להודוה:
השוערים. שהיו שומרים שערי המקדש עד לא גלו והם היו בני שלום וכו׳:
הנתינים. הם הגבעונים ונקראו נתינים ע״ש שנאמר בם ויתנם יהושוע חוטבי עצים וכו׳ (יהושע ט):
בני עבדי שלמה. והם היו בני סוטי וכו׳:
ואלה. הנזכרים למטה בני דליה וכו׳ הם היו העולים מתל מלח וכו׳ ושמות מקומות הן בבבל: ולא יכלו להגיד. כי לא ידעו מבני מי הם: בית אבותם וזרעם. היא היא כי זרעם ר״ל מזרע מי יצאו והוא כפל ענין בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):
ומן הכהנים. הם בני חביה וכו׳: אשר לקח. הוא חוזר על בני ברזלי לומר שאביהם לקח אחת מבנות ברזלי לאשה ולזה היה נקרא עליהם שם ברזלי לומר עליהם בני ברזילי:
אלה. הכהנים האלה: כתבם. דבר כתוב מהם: המתיחשים. אשר יסופר בו סדר הדורות: ולא נמצא. בספר היחוס לא נמצאו אלה כתובים וזכורים: ויגאלו. ולכן נמאסו מן הכהונה:
התרשתא. הוא נחמיה בן חכליה וכן נאמר ויאמר נחמיה הוא התרשתא (לקמן ח) וארז״ל לפי שהיה משקה למלך והתירו לו חכמים לשתות יין נסך לכן נקרא התרשתא והיא מלה מורכבת התר שתא: אשר לא יאכלו. ר״ל משפטם היא אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וארז״ל זו היא תרומה וקדשי המזבח: לאורים ותומים. לשאול בהם אם הם כהנים כשרים וכאומר עד שיבוא המשיח וישאלו אז באורים ותומים כי בבית השני לא היו האורים ותומים לשאול בהם:
כל הקהל כאחד. כולם יחד הישראלים והכהנים והלוים והנתינים ובני עבדי שלמה: ארבע רבוא וכו׳. ובפרטן לא יעלו להחשבון הזה אבל לא חשב בפרטן כ״א הישראלים מבני יהודה ובנימין ועם מה שעלו מיתר השבטים היו כחשבון הזה וכן מפורש בס״ע, (והנה פרטי החשבון לא ישוו לפרטי החשבון הנזכר בספר עזרא פעם להוסיף פעם לגרוע והכלל החשבון הנספרים בפרטיות יוסיפו על מה שמוזכר בספר עזרא ויש משפחות שחשבם עזרא ולא הוזכרו פה וכן בהיפוך ובמספר ראשי העולים הוסיף פה לחשוב עוד את נחמני מה שלא זכרו עזרא כי עזריה רעמיה מספרת הנזכרים פה הלא המה שריה רעליה מספר רחום הנזכרים בעזרא כי קרובים הם בלשון ובשתי השמות נקראו וכמוהו רבים וגם פה נמצאו רבים זולתם בחלוף השמות משל עזרא אבל נחמני מהנראה כי הוא הוא הנתוסף בחשבון מספר ראשי העולים ויתכן כי נחמיה לא העתיק כל דברי עזרא כהויתן מבלי שנוי אבל העתיק תוכן הדברים והנה העליה הראשונה שעלו עם זרובבל היתה בשנת שתים לכורש הפרסי ואחר שנים רבות בשנת עשרים לדריוש בן אחשורוש אז עלה נחמיה ואז מצא ספר היחס ולכן נאמר כי נחמני הזה עם שעלה בראשונה עם זרובבל והיה אז רך בשנים ולא היה אז נחשב לראש והיה נכלל ביתר העולים אולם בימי נחמיה נתגדל בשנים ובמעלה לזה ראה נחמיה להוסיפו על הראשנים ולזכרו עמהם ובדבר הוספות המספר וגרעונו נאמר הלא רבים מהם כבר מתו בימי נחמיה וכן רבים בנים יולדו להם ונעשו גדולים ולזה בבוא נחמיה להזכיר במספרו את המשפחה הנוספה או הנגרעה כתב המספר כפי מה שמצאה עתה אם להוסיף אם לגרוע משל עזרא ומ״ש בראשית אמריו העולים משבי הגולה על הרוב יאמר לא על המעט הנולדים בא״י שלא היו מן העולים ויש מן המשפחות העולים בראשונה אשר ספו תמו בימי נחמיה והפליטה הנשארת נספחו להתחבר אל המשפחות הקרובות אליהן ועמהן נחשבו ויש מן המשפחות אשר היו אז אנשי מתי מספר ונספחו אז להתחבר אל המשפחות הקרובות להחשב עמהן ועתה בימי נחמיה פרו ורבו וחשבם משפחה לעצמה ובסוף אמריו כאשר כללם יחד ועם העולים מיתר השבטים עם שרחוק הדבר שלא יפחתו ולא יתוספו בימי נחמיה על המספר שהיה מאז הלא בחשבון מספר הפרטים נתוסף ובודאי כן נתוסף ביתר השבטים הנה מ״מ ראה נחמיה לכתוב כלל המספר מה שהיה מאז ולא כפי מה שהמה עתה וזה הוא לפי שהעולים משבי הגולה לא היו רק בחשבון הזה):
מלבד. החשבון הזה הוא מלבד עבדיהם ואמהותיהם של אלה הנזכרים והיו שבעת אלפים וכו׳: משוררים ומשוררות. זכרים ונקבות לשורר בדרך כי עלו בשמחה ובטיול: מאתים וארבעים וחמשה. ובעזרא נאמר רק מאתים כי אותן המ״ה היו אז קטנים והיו נטפלים אל הגדולים ובימי נחמיה נתגדלו וחשב גם אותם:
נתנו למלאכה. אז כאשר עלו עם זרובבל נתנו נדבה למלאכת בית ה׳ ובעזרא הוזכר חשבון הזהב והכסף וכתנות הכהנים: התרשתא. הוא נחמיה: נתן לאוצר. נתן עתה לאוצר של בית ה׳: כתנות כהנים. שילבשו אותם הכהנים בשעת העבודה:
ומראשי. מקצת מראשי האבות נתנו עתה בימי נחמיה נתנו לאוצר המלאכה ר״ל אל המקום שאצרו שם הזהב והכסף לצורך מלאכת בדק הבית או להוסיף בבנין כי עיקר המקדש כבר נבנה:
ומן העם. מבני יהודה ובנימין: וכל ישראל. הם מיתר השבטים: בעריהם. אשר היו ערי נחלתם עד שלא גלו: ובני ישראל בעריהם. ואז היו בני ישראל בערי נחלתם:
